פסק-דין בתיק ת"א 32961-07-10

1.         עסקינן בתביעה לפיצויי נזקי גוף עפ"י חוק לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

2.         התובע, יליד 6.6.1952, נפגע בתאונת דרכים ביום 22.8.05 (להלן: "התאונה"), עת נהג ברכב מסוג שברולט בעל מספר רישוי 11-458-18, שהיה מבוטח ביום התאונה בתעודת ביטוח חובה אצל הנתבעת.

            אין מחלוקת בשאלת החבות.

3.         בתצהיר עדותו הראשית ת/1 טען התובע כי כתוצאה מהתאונה נחבל באזור הראש, הפנים, השיניים, הצוואר, גב עליון ועוד, כמפורט בסעיף 10 לת/1.

            עוד טען התובע בתצהיר עדותו הראשית כי במהלך הזמן שמאז התאונה מצבו הנפשי החמיר, באופן שסובל מפחדים, הפרעות שינה ונקלע לדכאון קשה. עקב כך קיבל תרופות מנוירולוג (סעיף 15 לת/1).

4.         לבדיקתו של התובע מיניתי שני מומחים רפואיים כדלקמן:

א.         מומחה פה ולסת - ד"ר שלמה ברק.

ב.         מומחה בתחום הפסיכיאטריה - פרופ' אבנר אליצור.

חוות דעתו של ד"ר שלמה ברק - מומחה פה ולסת

5.         בחוות דעתו מיום 17.6.11, קבע ד"ר ברק כי בתאונה לא נפגעו שיניים אצל התובע.

6.         אודות טיפולי שיניים שביצע התובע לאחר התאונה, כמפורט במסמכים הרפואיים אותם אף הזכיר המומחה בחוות דעתו ושצורפו כנספח 9 לת/1, ציין המומחה כי אינם קשורים לתאונה בכל צורה שהיא אלא נובעים ממצב הפה והחניכיים של התובע באופן כללי.

7.         ד"ר ברק לא הוזמן לחקירה ע"י התובע, וחוות דעתו לא נסתרה.

8.         בנסיבות אלה אני מאמץ את דעותיו של ד"ר ברק וקובע שכתוצאה מהתאונה לא נחבל התובע בשינייו. לכן כל הוצאה נטענת בנדון ע"י התובע דינה להידחות בהעדר קשר סיבתי לתאונה .

חוות דעתו של פרופ' אבנר אליצור - מומחה בתחום הפסיכיאטריה

9.         חוות דעתו של פרופ' אליצור מיום 2.8.11 הוגשה וסומנה במ/1.

10.        בחוות דעתו גם הסתמך המומחה על חוו"ד נוירופסיכולוגית של ד"ר אורלי קמפף-שרף מיום 7.7.11, אליה הפנה את התובע לשם קבלת חוו"ד נוירופסיכולוגית, ככלי עזר נוסף לגיבוש חוות דעתו.

            בחוות דעתה קבעה ד"ר שרף כדלקמן:

א.         ממבחני SVT שערכה לתובע מתקבלת תמונה של יכולת קוגנטיבית ואינטלקטואלית בטווח הממוצע הנמוך, שאינו שונה מהמצופה לבני גילו. היכולת הלימודים והקוגנטיבית ללא הנמכה ממצבו הקודם.

ב.         לאחר טיפולים שקיבל התובע אין עדות לדכאון או לפסיכוזה ואין עדות לתסמונת פוסט-טראומטית אצל התובע.